<h1>פירוש רבינו ישמעאל בן חכמון — עירובין</h1>
<h2>דף לג.</h2>
[עירובין ק"ד ע"ב] מתניתין שרץ שנמצא במקדש בשבת כהן מוציאו בהמינו, תרגום אבנט [שמות כ"ח] המיאנא, ואינו חושש לטלטול השרץ שאין שבות במקדש, ואע"פ שמטמא אבנטו שהוא קדוש ומרבה את הטומאה, מוטב הוא שירבה אותה ולא ישהנה במקדש דברי ר' יהודה, ר' יוחנן בן ברוקה אומ' בצבת של עץ, הוא הוציא מפני שהיא פשוטי כלי עץ, ותנן בריש פירקא תנינא במסכת כלים [מ"א] פשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה מן התורה אבל מדרבנן מקבלין, אוקימנא בגמרא דבבא בתרא [ס"ו ע"א] דפשוטי כלי עץ דרבנן. שלא לרבות את הטומאה, שמוטב להשהותה מלטמאותה בטמאת האבנט. ופסק הר"ם במז"ל [פ"ג מביאת מקדש ה"כ] דלא כר' יוחנן. מהיכן מוציאין אותו בשבת, מן ההיכל ומן האולם ובין האולם ולמזבח, אבל אם נמצא בעזרה מכסהו ומניחו שתחשך. דברי ר' שמעון. ר' עקיבא אומר ממקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת והוא מעזרת ישראת ולפנים או על תוספת העזרה שנתקדשה קדוש גמור כמו שנתבאר בשבועות בפרק שני [י"ד ע"א] אם נכנס לו והוא בטומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהם כמו שנתבאר בנזירות בפרק כהן גדול [נ"ו ע"ב] מוציאין אותו. ושאר כל המקומות, שהן מעזרת ישראל ולחוץ אם נמצא שם כופין עליו פסכתר עד (אחר) מוצאי שבת. ופי' פסכתר סיר של נחושת מחזיק לתך כמו שנתבאר בפרק חמישי ממסכת תמיד [מ"ה], תרגום ועשית סירותיו [שמות כ"ז] ותעביד פסכתירותיה. והלכה כר' עקיבה דלא משהינן לה לטומאה במקדש אלא מפקינן לה בשבת. ר' שמעון אומר כל שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות, פי' ר' שמעון על הא דתנן בפרק מי שהוציאוהו גוים [לעיל נ"ב ע"ב] קאמר כל שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, דתנן התם מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס ר' שמעון אומ' אפי' חמש עשרה אמה יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין, כלומר שאין מודדי התחומין מדקדקין במדידת התחומין שהן האלפים אמה מפני המקומות הגבוהין והנמוכין שבתוך התחום שלא יתכן בהן דקדוק, לפי' אין מניחין את הסימן בסוף האלפים שמא יהיה חוץ לאלפים ויבואו בני אדם שאין מכירין מדת האלפים לטעות שיבואו ללכת עד הסימן שהעמידוהו בסוף האלפים ושמא חוץ לאלפים הוא ומציבין את הסימן לפנים מהתחום דאי נפיק לא עביד איסורא. לפי' אפי' חוץ לחמש עשרה אמה יכנס שכבר הוא בתוך תחומו. ובא ר' שמעון כאן לתת טעם לדבריו ואמ' שמא תאמר מיקר אני באיסור שבת אלא משלו נתתי לו. ונקט ליה ר' שמעון הכא משום פלוגתיה בהדי תנא קמא בנימן כנור שנפסקה במקדש דתנא קמא קאמר קושרה ור' שמעון קאמר אינו קושרה קשירה אלא עונבה מיענב. ומיתי הכא טעמא למלתיה ופליג אתנא דלעיל ואמ' לא התירו במקדש אלא שבות, ובתרתי פליג ר' שמעון חדא במי שיצא חוץ לתחום ואידך בנימת כנור, והכי קא אמר ר' שמעון לתנא קמא אע"פ שהקלתי במי שיצא חוץ לתחום מחמיר אני בנימת כנור דכיון דהתם משלך נתנו לך הכא נמי לא.... דבר שהוא משום שבות בלבד, הולכך קשירה דאתא.... גזרו בה רבנן, עניבה דלאו קשירה גופיה היא ולא אתי לידי חיוב חטאת לא גזרו בה רבנן. ולית הלכתא כר' שמעון בתרויהו.
